טריגר – עדות על הפסקת נשימה קצרה אצל תינוקת

“אחרי יום מרגש בנזוגי הלך הביתה לבשר לבנים שלנו שאחותם נולדה ואיתי נשארה חברה. אחרי שש שעות בהתאוששות הגיע הזמן לקום, להתקלח ולעבור לחדר במחלקת אפס הפרדה. המשכתי להניק, מקשקשת עם החברה, ומסתכלת על יצירת המופת שלי יונקת ומשנה את צבעה מוורדרד לכחול….צעקתי לחברה “היא מכחילה” והיא מיד לקחה אותה ממני ורצה.
איזה מזל שהייתה איתי מלווה.

רציתי לרדת מהמיטה אבל הייתי מוקפת מעקים שהגבילו לי את התנועה שגם כך הייתה מוגבלת בגלל הניתוח. אחרי נצח שנמשך שלוש דקות החברה שלי חזרה, היא ידעה שתמצא אותי בדרך לתינוקיה ובאה לעזור לי להגיע לשם. הורידה אותי לכיסא גלגלים. ולקחה אותי לתינוקיה.

התינוקת שלי שכבה בעריסה שלה עם מוניטור מחובר לכף היד, מודד סטורציה ודופק. הרופא אומר שהכל בסדר, היא ורודה, היא נושמת תקין. הסביר לי שזה די שכיח אצל תינוקות אירועים שכאלה, במיוחד אחרי ניתוח קיסרי שהריאות של התינוקת לא נסחטו במעבר בתעלת הלידה. כנראה שמדובר בפליטה של מי שפיר בשילוב עם העובדה שבדיוק ינקה, קצת יותר מדי לתינוקת בת 6 שעות. אבל צריך לחבר אותה למוניטור, לארבע שעות, לראות שאין אירועים נוספים כאלה.

אחרי ארבע שעות של ניטור ובדיקת רופא, חזרנו למחלקה. מאותו רגע היה לי ליווי כל הזמן.
עבר לילה ויום בלי אירועים מיוחדים, בלילה האחרון הגיעה מלווה חדשה.
הנקתי והלכתי לישון. המלווה העירה אותי, עברו 20 דקות. בזמן הזה התינוקת שלי הכחילה. שוב. היא רצה איתה לתינוקיה ועכשיו באה לקרוא לי.

אני בסרט בשידור חוזר, המלווה מספרת לי איך היא ישבה והסתכלה עליה, ראתה אותה מפסיקה לנשום, מכחילה….תפסה אותה ורצה לתינוקיה. בדרך פגשה את האחות שקצת הכאיבה לה והיא חזרה לנשום. לא איבדה טונוס.

הפעם שהינו בניטור כמה ימים.
התינוקת שלי לא הכחילה יותר, אמרו לי שההכחלה הנוספת היא לא אירוע שכיח, אני תוהה אם המלווה שלי נלחצה ורק חשבה שזה מה שקרה, אבל אין לי דרך לדעת בוודאות”