“אני כותב פה בתור גבר, שקרא והתעניין המון עוד לפני הגעתנו ללידה ודווקא על אפס הפרדה. הקריאה כאן עזרה לי מאוד למרות שהלידה שלנו הייתה רחוקה שנות אור ממה שתכננו.
היה צורך ליילוד דחוף, בבית חולים אחר שבו תכננו ללדת לא היו חדרי לידה פנויים והמון נשים במחלקות ממתינות ללידה, הציעו לנו להשאר עם ניטור באשפוז, אנחנו בחרנו לעוף משם למקום הראשון שייתן לנו את השירות עכשיו.

מטבע הדברים, אפס הפרדה לא יושם בחדר הניתוח עצמו, שכן מדובר בניתוח חירום לאחר מצוקות עובר חוזרות למשך 12-13 שעות, רופאת ילדים לקחה את הקטן לסדרת בדיקות מיד עם יציאתו, חבל הטבור נשלח מיד למעבדה לבדיקות שהיו דרושות.
אמא הייתה צריכה להמשיך בניתוח לאחר הוצאת הקטן, כן נתנו לה לנשק אותו ומשם עברנו יחד, אני והילוד מחדר הניתוח לחדר הלידה בליווי המיילדת המקסימה, לאחר מכן לווינו ע״י כוח עזר לתינוקייה ומשם למחלקה. לא ביקשתי משהו אחר כי במצב שנוצר, לא היה לי שום ידע לגבי מה לעשות עם התינוק, הייתי חייב עזרה, זה לא היה מקרה רגיל. האחיות בתינוקיה היו מאוד נחמדות, למדתי מהן כמה דברים בסיסיים לגבי הטיפול בילד.

רוב הבדיקות בוצעו כשאשתי הייתה מעורפלת, אבל אני הייתי נוכח והרגעתי את הקטן שממש לא לקח את הבדיקות והחיסונים קשה, האחיות שם ידעו להסיח אותו.

לא הייתה בקשה שלא פעלו כדי לעזור לי לממש, אם בנושא אפס הפרדה לאחר ניתוח חירום, שלא אעזוב את היילוד, שנקבל הדרכות ושוב ושוב עד שנבין, כל הבדיקות מרגע שהגענו למחלקה בוצעו איפה שבחרנו ואיתנו באותו חדר. אני בטוח שאם היינו מבקשים על האמא לא היו מתנגדים אבל זה לא היה מצב רגיל.

אני הייתי מרגע שהגענו לבית החולים ועד שיצאנו משם, אף אחד מהצוות לא ביקש שאלך, להיפך, היו סופר נחמדים, אבל מצד שני, גם ממש כיבדתי את היולדות האחרות – לא התקלחתי להם במקלחת, המקסימום שעשיתי שם זה פיפי לדקה ורק אחרי שווידאתי שאף אחת לא צריכה. הודעתי מראש כשהגיע יולדת שאם משהו מפריע להם לפנות אלי ונפתור את זה… לא נתתי סיבה לסלק אותי”.
אסותא, אוגוסט 2018, לירן שביט.