איך תוכלי לשנות את בית החולים
אם בבית החולים יש נוהל בעייתי עבורך, דעי שאת יכולה להשפיע עליו
הורים רבים בחרו ללדת באפס הפרדה, אך גילו טרם הלידה שהדבר אינו אפשרי במצב שהם היו בו בבית החולים בו הם יכלו ללדת ורצו לגרום לשינוי. הורים אחרים הגיעו לאחר הלידה לסיטואציה שלא ציפו לה, הופרדו מתינוקם ונתקלו בחוסר היענות מצד צוות בית החולים לסיים את ההפרדה. לאחר הלידה הם בחרו להתלונן על כך כדי להשפיע עבור היולדות הבאות. כאן תוכלי לקרוא על סיפורים כאלה וללמוד כיצד תוכלי לגרום לשינוי בעצמך.
איך תגרמי לשינוי
ריכזנו עבורך את הפעולות שיולדות אחרות ביצעו והצליחו לגרום לשינוי
רשימת הסיפורים
הפגייה בזיו צפת הייתה סגורה להורים חצי יממה במשך שנים רבות
יולדת כתבה תלונה ופרסמה את סיפור ההפרדה שלה אצלנו והנוהל בוטל
הנה הפוסט שהעלתה (11/2021)
הלידה היתה ב21 בערב, אחרי שסיימתי עם כל הטיפולים והבדיקות, אושפזתי במחלקת היולדות וביקשתי לראות את התינוק שלי. אבל רק אז התבררה לי משמעות האשפוז בפגייה:
המחלקה לטיפול נמרץ בילוד בצפת סגורה לליווי הורים בשעות 22:00-8:30 ו- 14:30-15:30
11 וחצי שעות ביממה שאין אפשרות להורים ללוות את ילדיהם!!
בגלל שרגע לפני כן ילדתי, הסכימו לי להיכנס למספר דקות ולהחזיק אותו, אך לאחר מכן נאלצתי לחזור ליולדות ולחכות עד 8:30 בבוקר!
12 שעות של הפרדה מיד לאחר הלידה, שעות קריטיות לחיבור וביסוס הנקה.
וכך היה בכל יום! כשאני מאושפזת מספר מטרים לידו ומגיעה לפגייה לשאוב חלב ואסור לי לראות, להחזיק, לדבר ולשיר לתינוק שלי במשך חצי מהיממה.
אני לא יכולה לתאר במילים את גודל הכאב והעצב שחוויתי באותם ימים בהם נאלצנו להיפרד מהתינוק שלנו.
יש הרי כל כך הרבה סיבות רגשיות, פיזיולוגיות, הורמונליות ובריאותיות לשמירה על התא המשפחתי צמוד ללא הפרדה, כל כך הרבה מחקרים, מאמרים ועדויות נכתבו בנושא.
היום, אחרי התאוששות מהחוויה והתאקלמות לחיינו החדשים, אני יכולה לרשום את את הסיפור האישי שלי, כדי להניע שינוי עבור הפגים הבאים, כדי להביא את הדברים למודעות, לקדם שיח ביקורתי וחשיבה מחודשת גם בקרב היולדות, כדי שתדעו להתכונן למצב כזה ולבחור בית חולים בהתאם, וגם בקרב הנהלת צוותי הרפואה שממונים על הנהלים. ראוי ונכון שבית חולים זיו ימצא פתרון הולם להורים שמעוניינים לשהות באפס הפרדה גם כאשר נולד להם פג.
שבועיים לפני שפרסמתי את הפוסט כתבתי מכתב לבית החולים ולמשרד הבריאות.
מה אפשר לעשות?
לכתוב להם על כך בהודעה למייל, אפשר עם העתק למשרד הבריאות
טריגר - תיאור של תינוק עם קושי נשימתי לאחר הלידה
הפגייה בכרמל הייתה סגורה להורים משך שעות רבות ביום במשך שנים רבות
דניאל ובעלה ביקשו עזרה מאיתנו תוך כדי השהות שם, פנייה של הקבוצה לבית החולים סייעה מיידית לדניאל
בהמשך לתלונה בית החולים צמצם משמעותית את שעות סגירת הפגייה
בשעה 5:00 יעלי יצאה לעולם 3.8 קג’ של מתיקות אך כחולה כמו הסדינים של בי”ח כרמל ומחרחרת.
הונחה עליי אך נלקחה תוך דקות בודדות ע”י רופא הילדים לפינה אחרת בחדר, לסקשנים ובדיקות שלא הועילו.
הוצאה עם הרופא אל מחוץ לחדר, אינני יודעת אילו בדיקות או טיפולים היא עברה שם אך הם לא הועילו והיא הועברה לפגייה.
ב 6:30 הוציאו את בעלי מהפגיה ואמרו שהורים יכולים להגיע ב 10:00.
אפס הפרדה או משהו קרוב לו – לא יהיו פה.
בעלי חזר אליי והראה לי תמונה של הקטנה.
הרגשתי שהדמעות עולות לי ואלו אינן דמעות של התרגשות.
אלא דמעות של עצב.
מי זאת התינוקת הזאת? לא הכרתי אותה בכלל ובטח שלא הרגשתי חיבור כשראיתי אותה.
הבנתי שהאחריות היא עליי וביקשתי מהאחיות כסא גלגלים כי אחת הרגליים עוד מורדמת מהאפידורל.
הסברתי שאני הולכת לפגיה ולא מעניין אותי שזאת שעה שלהורים אסור להכנס.
ניסו לשכנע אותי שלא ולא הביאו כסא גלגלים.
הסברתי שאני לפגיה אגיע, או בעזרתם ע”י כסא גלגלים או רגלית בסיוע בעלי.
הרגשתי שמורחים אותי בהסברים כדי למרוח את הזמן.
כשלא רצו להביא לי כסא ואמרו שזה לטובתי ועליי לנוח ולהמתין להתפוגגות האפידורל – אמרתי שאין בעיה אך שיתנו לבעלי להכנס.
לא נתנו.
לאחר מספר שעות (עד אז לא יכולתי לקום עקב מצב רפואי שלי), הגעתי אני לפגייה.
ההנחיה שבעלי או אני נצא מהפגייה חזרה על עצמה פעמיים נוספות בהמשך היום, למשך שעה וחצי / שעתיים בכל פעם.
בנוסף, באותן שעות עשו לתינוקת שלי טיפולים ללא התייעצות איתנו.
אחיות הפגייה היו מקסימות וניסו לסייע אך אני הייתי עצבנית על ההפרדות המרובות שיש שם.
עירבתי את הצוות של קבוצת אפס הפרדה, הן והדולה שלי ניסו להזיז עולמות בשבילי ובזכותן
ביה”ח היה יותר גמיש איתי בשעות הביקור, אפשר לי חדר בתוך הפגיה בו יכולתי להיות עם ביתי כמעט כל הזמן ומשאבת חלב צמודה.
מאוד מודה להן על שסייעו לי וגם לצוות בכרמל שהתגמש מאוד אך חבל לי כ”כ על הכוחות שזה שאב ממני,
על הזמן שנאלצתי להשקיע במאבקים, כתיבת מיילים ושיחות עם כ”כ הרבה אנשי צוות בזמן שאני רוצה להיות עם ביתי, כותבת מיילים במקום לנוח.
.
בהמשך לבקשה לשליחת מיילים מחברות הקבוצה ופתיחת עצומה, יהל הצליחה לגרום לכרמל לאפשר טיפול באור חלקי בחדר האם
אני יהל, לפני מעל 30 שנה נולדתי בבית חולים כרמל ואמא שלי עזבה אותי. היא עזבה אותי כי הייתה לי צהבת ואמרו לה שאין מה לעשות והתינוקת שלה צריכה להיות בבית חולים והיא צריכה ללכת הביתה. כמובן שאין לי שום טענה לאמא שלי כי מה לעשות בימים ההם המודעות להרבה דברים היתה נמוכה אבל יש לי טענה מאוד גדולה לבית חולים כרמל שלא התקדם מאז…
לפני כשלוש שנים ילדתי שם את הבת שלי (בתמונה, ולא עוד לא ילדתי שוב חחח) וגם אז רצו להפריד אותנו, למזלי איכשהו הצלחתי להפוך עולמות ולגרום לזה שלא ניפרד
אני מאוד רוצה לשנות את המצב הקיים, כדי שכשאגיע ללדת יהיה סיכוי שלא אצטרך לשבת שעות במשמרות עם בן זוגי ליד התינוקת שלי בתינוקייה, ולהתווכח כדי להיות לידה בזמן החלפת משמרות, אלא אוכל לטפל בתינוקת שלי בחדרי תוך כדי הטיפול באור, כמו שעושים בכל כך הרבה בתי חולים בישראל.
אם גם לך אכפת מאפס הפרדה ואת רוצה לעזור לנשות הצפון לקבל את הדבר הבסיסי הזה של טיפול בפוטו בחדר האם ללא קשר לערכי הפוטו?! אשמח שגם את תצטרפי אלי ותשלחי מייל (כרגע אני מנסה לקדם מהלך בכרמל) לבית חולים כרמל שמבקש אפשרות לפוטו בחדר האם.