בערכי בילירובין גבוהים – תינוק שוכב על אחד מהוריו / סביו, כאשר סדין אור מונח בין התינוק למבוגר, ומנורת אור מכוונת על התינוק והמבוגר.
מגני עיניים שקופים למבוגר ואטומים לתינוק, ברגעים שרוצים לעשות עור לעור או להניק מוציאים את סדין האור.
בערכי בילירובין נמוכים – ניתן להשתמש רק בסדין אור אחד או שניים.
הטיפול מתבצע בחדר האם, התינוקות מנוטרים כל 6 שעות ע”י אחות. הסיוט האמיתי מתחיל, כשהצהבת לא עוברת אחרי כמה ימים, והגיעה זמנה של היולדת להשתחרר והתינוק צריך להשאר בתינוקיה. גם כאן צריך להיוועץ בטבלאות ההשוואה כי כל בית חולים נוהג אחרת לגבי המשך אשפוז או מקום לינה להורים. המצב כאמור לא תואם את ההמלצות הבינלאומיות לאפס הפרדה לאחר הלידה.

פתרונות אפשריים:
– הארכת השהות של האם בבית החולים
– ארגון מזרן מתנפח / כורסא לאחד ההורים ליד עריסת האור בתינוקייה
– פתרון נוסף שקיבלנו מהורים – להתעקש להתאשפז במחלקת ילדים, ולא בתינוקייה. שם, זכותה של אמא לשהות ליד תינוקה ברורה לחלוטין. יתרה מכך, שם מצפים שהיא תשהה ליד התינוק כל הזמן. החסרונות באלטרנטיבה הזו:
– האחיות במחלקת ילדים פחות מיומנות בלקיחת בדיקות דם לתינוקות כל כך קטנים. אם בחרתם באופציה הזו, תוכלו לבדוק אם אפשר בכל זאת את הבדיקות לבצע בתינוקייה.
– קיים סיכון להידבק שם במחלה אחרת מילד מאושפז. יחד עם זאת, תינוקות רכים בדרך כלל מאושפזים בחדר נפרד.
אם רמת הצהבת אצל התינוק לא מצריכה טיפול באור, רק מעקב, חשוב שתדעו שאפשר גם לבצע את המעקב בבית, מבלי להישאר בבית החולים או לחזור אליו מדי יום/יומיים למעקב. היתרון בכך הוא גדול, כך נחסכת הטרחה בחזרה לבית חולים (לעיתים המעקב הוא במיון ילדים), ניתן לשהות ברוגע בבית, עם יותר הזדמנויות הנקה. מי שמבצעת מעקב כזה היא מרים, אחות שיש לה מכשיר לבדיקת בילירובין, אישור עבודה של משרד הבריאות וניסיון רב (גם אישי) עם תופעת הצהבת.
מרים מקבלת בביתה בירושלים, או נוסעת לביקורי בית בירושלים בלבד, במחיר שווה לכל נפש – 054-8458416