היתרונות עבורך
אפס הפרדה חשוב עבורך באותה המידה שהוא חשוב עבור תינוקך
מחקרים מראים שהמערכת ההורמונלית שלך ממשיכה לפעול גם לאחר הלידה, ממש כפי שהובילה את גופך במהלך ההיריון. לאחר הלידה, חום השדיים שלך עולה בכשתי מעלות כדי לספק חום לתינוקך, והמערכת ההורמונלית שלך פועלת באופן טבעי כדי לעודד חיבור, טיפול והיענות לצרכיו. כאשר את והתינוק נמצאים יחד ללא הפרדה, כל המנגנונים הטבעיים הללו פועלים במלואם ומאפשרים מעבר חלק יותר להורות.
כשהתינוק נשאר איתך כל הזמן
ילך ולתינוקך יש הזדמנויות רבות ליהנות ממגע עור לעור, אשר הוכח במחקרים כבעל יתרונות רבים.
בנוסף, במקרים רבים, תוכלי לנוח טוב יותר כאשר תינוקך לצידך. תוכלי לקרוא על כך בהרחבה כאן.
ביטחון ותחושת מסוגלות
אימהות רבות שיתפו אותנו ששהייה רציפה עם תינוקן מהרגע הראשון העניקה להן ביטחון בטיפול בו, הכרות עמוקה עם צרכיו ותחושת מסוגלות גדולה יותר להמשך הדרך בבית.
חלקן העידו שכאשר בלידות קודמות הסתמכו על התינוקייה, הן חוו חוסר ביטחון בטיפול בתינוקן כאשר חזרו הבייתה, שלדבריהן היה אחד הגורמים לדכדוך אחר לידה שהן חוו, שנמנע מהן כאשר בחרו באפס הפרדה.
הדרכה ותמיכה
בזמן השהות בבית החולים, תוכלי לקבל הדרכה וליווי מצוות רפואי הזמין עבורך 24 שעות ביממה. כך, הימים הללו יכולים לשמש כהזדמנות להכיר את תינוקך, להבין את צרכיו וללמוד כיצד לענות עליהם.
הורמונים של רוגע ואהבה
המראה, המגע, והריח של התינוק, כמו גם ההנקה, מעודדים את גופך להפריש אוקסיטוצין – “הורמון האהבה” – התומך ביצירת קשר עם התינוק, מעורר רגשות אימהיים, ומסייע בהגברת הרוגע והתחושה של אחריות אימהית.
בנוסף, כשהתינוק לצידך, גופך מפריש אנדורפינים והורמונים נוספים המסייעים לשיכוך כאבים, לתחושת שמחה ולהאצת תהליכי הריפוי הטבעיים לאחר הלידה.
עדות: היתרון של אפס הפרדה
“בלידה הקודמת הקטנה הייתה בתינוקיה, היא הייתה איתי רוב הזמן בחדר ובלילה ביקרתי אותה הרבה פעמים בתינוקיה, הפעם היינו יחד מרגע האשפוז ועד לשחרור הביתה ואני מרגישה שאני מכירה את הילד שלי טוב יותר… הגעתי הביתה יותר בטוחה בעצמי שאני מסוגלת לטפל בו בעצמי, שאני מכירה את ההרגלים שלו.. וזה לדעתי היתרון הגדול של אפס הפרדה”. לילך איפרגן ראובן.
עדויות של אמהות שניסו גם וגם
“בלידה הראשונה לא הייתי מודעת לאפשרות של אפס הפרדה והייתי כל-כך מתוסכלת ומיואשת מהחוסר יכולת לדעת מה קורה. בלידה השניה הייתי באפס הפרדה והכל היה הרבה יותר רגוע, נעים, בלי בכי (שלי ושלו), ולפי הלוז שהתאים לנו!”
“בילד הראשון שמתי בתינוקייה וכל כמה זמן הלכתי לבדוק שהוא לא על הבטן או עם מוצץ שלא שלו. זה התיש אותי, עד שהבאתי אותו אלי וסוף סוף הצלחתי להרדם. בשני בביות חלקי, בשלישי ביות מלא, וברביעי אפס הפרדה וגיליתי שככל שהוא רק איתי ככה אני יותר רגועה. “
עדות של אם לילדה רביעית
“האשפוז היה מהמם ונהנתי מכל רגע. חייבת לציין שזו פעם ראשונה שאני עושה ביות מלא ממש, הייתי ללא מלווה בלילות ועדיין נחתי הכי טוב מכל הלידות שלי. כשאני רגועה ולא דואגת מה קורה עם התינוקת שלי… נהניתי לטפל בה, וזו חוויה פשוט מושלמת. גם בעלי היה מוקסם מכל הדבר הזה והתרגש ממש. התינוקות של שתי השותפות בחדר לא היו כל כך רגועים, אבל זה משהו שלוקחים בחשבון כשאין חדרים פרטיים … ידעתי מראש וזה לא הפריע לי במיוחד”. שיראל פלד.
כשהתינוק נשאר איתך כל הזמן
יש לך ולתינוקך הזדמנויות רבות למגע עור לעור, על יתרונותיו הרבים שהוכחו במחקרים.
לעיתים תוכלי לנוח טוב יותר כשתינוקך יהיה איתך, תוכלי לקרוא על כך כאן.
ביטחון ותחושת מסוגלות
אימהות רבות שיתפו אותנו ששהייה רציפה עם תינוקן מהרגע הראשון העניקה להן ביטחון בטיפול בו, הכרות עמוקה עם צרכיו ותחושת מסוגלות גדולה יותר להמשך הדרך בבית.
חלקן העידו שכאשר בלידות קודמות הסתמכו על התינוקייה, הן חוו חוסר ביטחון בטיפול בתינוקן כאשר חזרו הבייתה, שלדבריהן היה אחד הגורמים לדכדוך אחר לידה שהן חוו, שנמנע מהן כאשר בחרו באפס הפרדה.
הדרכה ותמיכה
בזמן השהות בבית החולים, תוכלי לקבל הדרכה וליווי מצוות רפואי הזמין עבורך 24 שעות ביממה. כך, הימים הללו יכולים לשמש כהזדמנות להכיר את תינוקך, להבין את צרכיו וללמוד כיצד לענות עליהם.
הורמונים של רוגע ואהבה
המראה, המגע, והריח של התינוק, כמו גם ההנקה, מעודדים את גופך להפריש אוקסיטוצין – “הורמון האהבה” – התומך ביצירת קשר עם התינוק, מעורר רגשות אימהיים, ומסייע בהגברת הרוגע והתחושה של אחריות אימהית.
בנוסף, כשהתינוק לצידך, גופך מפריש אנדורפינים והורמונים נוספים המסייעים לשיכוך כאבים, לתחושת שמחה ולהאצת תהליכי הריפוי הטבעיים לאחר הלידה.
עדות: היתרון של אפס הפרדה
“בלידה הקודמת הקטנה הייתה בתינוקיה, היא הייתה איתי רוב הזמן בחדר ובלילה ביקרתי אותה הרבה פעמים בתינוקיה, הפעם היינו יחד מרגע האשפוז ועד לשחרור הביתה ואני מרגישה שאני מכירה את הילד שלי טוב יותר… הגעתי הביתה יותר בטוחה בעצמי שאני מסוגלת לטפל בו בעצמי, שאני מכירה את ההרגלים שלו.. וזה לדעתי היתרון הגדול של אפס הפרדה”. לילך איפרגן ראובן.
עדויות של אמהות שניסו גם וגם
“בלידה הראשונה לא הייתי מודעת לאפשרות של אפס הפרדה והייתי כל-כך מתוסכלת ומיואשת מהחוסר יכולת לדעת מה קורה. בלידה השניה הייתי באפס הפרדה והכל היה הרבה יותר רגוע, נעים, בלי בכי (שלי ושלו), ולפי הלוז שהתאים לנו!”
“בילד הראשון שמתי בתינוקייה וכל כמה זמן הלכתי לבדוק שהוא לא על הבטן או עם מוצץ שלא שלו. זה התיש אותי, עד שהבאתי אותו אלי וסוף סוף הצלחתי להרדם. בשני בביות חלקי, בשלישי ביות מלא, וברביעי אפס הפרדה וגיליתי שככל שהוא רק איתי ככה אני יותר רגועה. “
עדות של אם לילדה רביעית
“האשפוז היה מהמם ונהנתי מכל רגע. חייבת לציין שזו פעם ראשונה שאני עושה ביות מלא ממש, הייתי ללא מלווה בלילות ועדיין נחתי הכי טוב מכל הלידות שלי. כשאני רגועה ולא דואגת מה קורה עם התינוקת שלי… נהניתי לטפל בה, וזו חוויה פשוט מושלמת. גם בעלי היה מוקסם מכל הדבר הזה והתרגש ממש. התינוקות של שתי השותפות בחדר לא היו כל כך רגועים, אבל זה משהו שלוקחים בחשבון כשאין חדרים פרטיים … ידעתי מראש וזה לא הפריע לי במיוחד”. שיראל פלד.
בהרבה בתי חולים בעולם המערבי כבר מבינים את החשיבות של שמירה על האם והתינוק יחד, ולכן הצוות הרפואי מתאים את הטיפול בהתאם – כל הבדיקות, החיסונים וההשגחה נעשים כשהאם והתינוק יחד, באותה מחלקה.
בישראל, לעומת זאת, ברוב בתי החולים המערכת עדיין בנויה להפריד בין האם לתינוק ולטפל בכל אחד מהם בנפרד, מה שעלול להשפיע על הקשר הראשוני ביניהם ועל ביטחונך בטיפול בתינוקך.
שאלת האחריות
מתוך שגרה והרגל, בית החולים מפריד באופן אוטומטי בין האמא לתינוק, ומטפל בתינוק בעצמו, מה שמסיר מהאם את תחושת האחריות לשלום תינוקה. במקום לאפשר לתינוק ואמא להכיר אחד את השנייה ולהתחבר, הם הופכים לשני מטופלים נפרדים בסביבה רפואית. חווית הנפרדות הזו עשויה ליצור נתק בין האם לתינוקה, ולעיתים יש קושי בחיבור מחדש לאחר השחרור מבית החולים.
היולדת צריכה לנוח?
לרוב ביממה הראשונה לאחר הלידה המערכת ההורמונלית הטבעית שלך דואגת להזרמת אדרנלין, שמאפשר לך להישאר ערנית ולטפל בתינוקך, שהיה עד לפני רגע ברחמך.
הגוף שלך ושל תינוקך מותאמים זה לזה – לא רק מבחינת שינה וערות, אלא גם מבחינת חום גוף, רמות סוכר והצרכים המיידיים לאחר הלידה. זו הסיבה שהקשר הקרוב ביניכם ברגעים הראשונים הוא טבעי וחיוני עבורך.
כשהאדרנלין יורד, או כאשר אינך חשה בטוב, או פשוט לא מסוגלת או לא רוצה לטפל בתינוקך באותו רגע (וזה לגמרי נורמלי!), המלווה שלך או בן זוגך יכולים להיות שם, להחזיק אותו קרוב, ולתת לך את הזמן שאת צריכה.
נקודה למחשבה
בחלק מהמקרים, ברגע שהצוות המטפל לוקח את התינוק מידי האמא, אפילו לזמן קצר, נגרמת פגיעה בהחתמה ובקשר ההורמונלי בין האם לתינוק, ההפרדה עוצרת את יצירת החיווטים במוח האם והתינוק שמיועדים ליצירת הקשר בינהם. בנוסף, כאשר אחות מנוסה מלבישה את התינוק במהירות, בעוד שלאמא זה לוקח זמן רב יותר (ושלרוב התינוק גם בוכה), זה עלול לגרום ליולדת תחושת חוסר ביטחון ביכולת שלה לטפל בתינוקה באופן נכון. לעיתים, אפילו הפרדה קצרה לטיפול של הצוות בתינוק יכולים לפגוע זמנית בקשר ולפגוע בתחושת הביטחון של האם ביכולות שלה.
ואם אחרי הלידה לא תרגישי טוב?
יש מקרים שבהם נשים מרגישות לא בטוב אחרי הלידה, ובמצבים כאלה חשוב להיערך מראש עם מלווים שיכולים לתמוך. המלווים יהיו אחראים להשגיח על התינוק לידך, ולקרב אותו אליך פיזית כשאת תצטרכי.
זו תהיה הדרך הטובה ביותר לתמוך בך במקרה של לידה קשה, כשלא תוכלי לטפל בתינוקך בעצמך.
אמא אחרי לידה זקוקה גם למנוחה וגם להיות עם התינוק – שני צרכים פיזיולוגיים שיכולים וצריכים להתממש יחד.
נקודה למחשבה
בחלק מהמקרים, ברגע שהצוות המטפל לוקח את התינוק מידי האמא, אפילו לזמן קצר, נגרמת פגיעה בהחתמה ובקשר ההורמונלי בין האם לתינוק, ההפרדה עוצרת את יצירת החיווטים במוח האם והתינוק שמיועדים ליצירת הקשר בינהם. בנוסף, כאשר אחות מנוסה מלבישה את התינוק במהירות, בעוד שלאמא זה לוקח זמן רב יותר (ושלרוב התינוק גם בוכה), זה עלול לגרום ליולדת תחושת חוסר ביטחון ביכולת שלה לטפל בתינוקה באופן נכון. לעיתים, אפילו הפרדה קצרה לטיפול של הצוות בתינוק יכולים לפגוע זמנית בקשר ולפגוע בתחושת הביטחון של האם ביכולות שלה.
ואם אחרי הלידה לא תרגישי טוב?
יש מקרים שבהם נשים מרגישות לא בטוב אחרי הלידה, ובמצבים כאלה חשוב להיערך מראש עם מלווים שיכולים לתמוך. המלווים יהיו אחראים להשגיח על התינוק לידך, ולקרב אותו אליך פיזית כשאת תצטרכי.
זו תהיה הדרך הטובה ביותר לתמוך בך במקרה של לידה קשה, כשלא תוכלי לטפל בתינוקך בעצמך.
אמא אחרי לידה זקוקה גם למנוחה וגם להיות עם התינוק – שני צרכים פיזיולוגיים שיכולים וצריכים להתממש יחד.
עדות - אפקט הנטישה
כותבת לנו אמא שנאלצה להיפרד מהתינוקת שלה בבית החולים:
“אפקט הנטישה מבחינתי אומר שבדיוק כמו אצל בעלי חיים, ברגע שלוקחים מאמא את הגור שלה, או שהיא חושבת שהגור חולה מדי ולא ישרוד, מתחיל לעבוד אצלה המנגנון במוח שמעודד אותה לנטוש את הגור הזה. לא להתייחס אליו. להתעלם ממנו ומהצרכים שלו. במילים אחרות- הכאב הוא כל כך גדול שהדרך היחידה של הנפש להתמודד איתו היא לשכנע את עצמה שהוא לא קיים!!!
אני ממש זוכרת את עצמי, בבית החולים עם התינוקת שלי, 24 שעות אחרי לידה, כשלא נותנים לי להניק או להחזיק אותה… חוץ מהמאבק בצוות הרפואי שיתנו לי אותה, אני נאבקת גם בעצמי…
מצד אחד מתמסרת לצד החייתי שבי שרק רוצה את התינוקת שלי ומוכן לעשות הכל כדי להיות איתה.
אבל- מצד שני, אותו צד אינסטינקטיבי קדום שלא יכל לשאת את המרחק ביננו, את ההתפרקות הטוטאלית מזה שלא יכולה להריח אותה ולהרגיש אותה עלי. הצד הזה גם לגמרי דחק בי לשכוח אותה, לנטוש אותה שמה… אני זוכרת את עצמי, עם כל הידע והבטחון באפס הפרדה, אבל במקביל גם עם חוסר היכולת לשאת את ההפרדה. שומעת את פקודות הנטישה שהמוח שלי מעביר לי כל הזמן: “תקשיבי לאחיות, את באמת צריכה ללכת לישון עכשיו, זה לטובתך ולטובת התינוקת שלך… את אחרי לידה, זה חשוב שתנוחי. אם התינוקת תבכה הן יתקשרו אלייך שתבואי.
אל תדאגי, תשחררי. הרי איך תוכלי להתאושש אם תטפלי בתינוקת שלך? את הרי לא יכולה להיות ערה כל הלילה. תלכי לישון ובבוקר תבואי לקחת אותה.
אין מה לעשות, אלו הנהלים כאן, הורים לא יכולים להשאר בתינוקיה.
הכל נשמע כל כך הגיוני למוח ולגוף שרק רוצים לנוח ולברוח.
ואני נלחמת ונכנעת בו זמנית…. מצב שהוא בלתי אפשרי, בטח אחרי חווית הלידה שעוד לא התחלתי אפילו לעכל…
אז הכי הגיוני זה לנטוש, להעלם, להתעלם.
…ואז אחרי כמה ימים מצפים ממך לחזור הביתה ולהתחיל לתפקד כאמא. לטפל בתינוקת שלך, כאילו לא הופרדתן מעולם.
לאט לאט אני מבינה עד כמה החוויה הזאת יושבת לי בגרון וחונקת אותי, מציפה אותי ברגשות אשמה, כעס עצמי על זה שנטשתי, על זה שבגדתי, בה, בעצמי.
לא רוצה לשתוק יותר. לא רוצה להדחיק יותר. זה כל כך כואב. זה בלתי נסבל. אבל זה מה שהיה. וזה חלק בלתי נפרד מהאמהות שלי.”
לניאדו, 2015, דנה זרקו פרידמן.
עדות - אפקט הנטישה
כותבת לנו אמא שנאלצה בבית החולים להיפרד מהתינוקת שלה:
“אפקט הנטישה מבחינתי אומר שבדיוק כמו אצל בעלי חיים, ברגע שלוקחים מאמא את הגור שלה, או שהיא חושבת שהגור חולה מדי ולא ישרוד, מתחיל לעבוד אצלה המנגנון במוח שמעודד אותה לנטוש את הגור הזה. לא להתייחס אליו. להתעלם ממנו ומהצרכים שלו. במילים אחרות- הכאב הוא כל כך גדול שהדרך היחידה של הנפש להתמודד איתו היא לשכנע את עצמה שהוא לא קיים!!!
אני ממש זוכרת את עצמי, בבית החולים עם התינוקת שלי, 24 שעות אחרי לידה, כשלא נותנים לי להניק או להחזיק אותה… חוץ מהמאבק בצוות הרפואי שיתנו לי אותה, אני נאבקת גם בעצמי…
מצד אחד מתמסרת לצד החייתי שבי שרק רוצה את התינוקת שלי ומוכן לעשות הכל כדי להיות איתה.
אבל- מצד שני, אותו צד אינסטינקטיבי קדום שלא יכל לשאת את המרחק ביננו, את ההתפרקות הטוטאלית מזה שלא יכולה להריח אותה ולהרגיש אותה עלי. הצד הזה גם לגמרי דחק בי לשכוח אותה, לנטוש אותה שמה… אני זוכרת את עצמי, עם כל הידע והבטחון באפס הפרדה, אבל במקביל גם עם חוסר היכולת לשאת את ההפרדה. שומעת את פקודות הנטישה שהמוח שלי מעביר לי כל הזמן: “תקשיבי לאחיות, את באמת צריכה ללכת לישון עכשיו, זה לטובתך ולטובת התינוקת שלך… את אחרי לידה, זה חשוב שתנוחי. אם התינוקת תבכה הן יתקשרו אלייך שתבואי.
אל תדאגי, תשחררי. הרי איך תוכלי להתאושש אם תטפלי בתינוקת שלך? את הרי לא יכולה להיות ערה כל הלילה. תלכי לישון ובבוקר תבואי לקחת אותה. אין מה לעשות, אלו הנהלים כאן, הורים לא יכולים להשאר בתינוקיה.
הכל נשמע כל כך הגיוני למוח ולגוף שרק רוצים לנוח ולברוח.
ואני נלחמת ונכנעת בו זמנית…. מצב שהוא בלתי אפשרי, בטח אחרי חווית הלידה שעוד לא התחלתי אפילו לעכל… אז הכי הגיוני זה לנטוש, להעלם, להתעלם. …ואז אחרי כמה ימים מצפים ממך לחזור הביתה ולהתחיל לתפקד כאמא. לטפל בתינוקת שלך, כאילו לא הופרדתן מעולם.
לאט לאט אני מבינה עד כמה החוויה הזאת יושבת לי בגרון וחונקת אותי, מציפה אותי ברגשות אשמה, כעס עצמי על זה שנטשתי, על זה שבגדתי, בה, בעצמי. לא רוצה לשתוק יותר. לא רוצה להדחיק יותר. זה כל כך כואב. זה בלתי נסבל. אבל זה מה שהיה. וזה חלק בלתי נפרד מהאמהות שלי.” לניאדו, 2015, דנה זרקו פרידמן.
