השפעת ההפרדה על האמא
אפס הפרדה חשוב לך באותה המידה שהוא חשוב עבור תינוקך
מחקרים מראים שהמערכת ההורמונלית ממשיכה ועובדת גם אחרי הלידה, כפי שהגוף שלך ידע מה לעשות לאורך ההיריון, כך גם אחרי הלידה הוא ידע, חום השדיים שלך יעלה בשתי מעלות כדי להוות מקור חום לתינוקך, כל המערכת ההורמונלית שלך תפעל כדי שתרצי ותדעי איך לטפל בתינוקך, כל החיווטים הטבעיים יעבדו נכון אם רק תישארי במגע איתו ללא הפרדה.
כשהתינוק נשאר איתך כל הזמן
יש לך ולתינוקך הזדמנויות רבות למגע עור לעור, על יתרונותיו הרבים שהוכחו במחקרים.
לעיתים תוכלי לנוח טוב יותר כשתינוקך יהיה איתך, תוכלי לקרוא על כך כאן.
ביטחון ותחושת מסוגלות
אימהות שיתפו אותנו, שכשהפקידו את תינוקן בתינוקיה, וביקרו אותו מידי פעם, הן פיתחו חוסר ביטחון ביחס ליכולתן לטפל בתינוקן, חוסר ביטחון שהמשיך גם לבית, חלק מהן העידו שלהרגשתן זה היה אחד מהגורמים לדכדוך בהמשך.
הדרכה ותמיכה
את יכולה לקבל הדרכה ומענה על שאלות בטיפול בתינוקך מנשות צוות שזמינות 24 שעות ביממה, כך בעצם תוכלי לנצל את הימים בבית החולים להכרת תינוקך והצרכים שלו, וללמוד איך מספקים אותם. אמהות רבות שיתפו אותנו שהימים האלה של צבירת נסיון נתנו להן ביטחון גם בטיפול בתינוקן בהמשך, לבד בביתן.
הורמונים של רוגע ואהבה
המראה, המגע, והריח של התינוק, כמו גם ההנקה, יגרמו לגופך להפריש אוקסיטוצין (הורמון האהבה), שיכול לעודד רגשות אימהיים לרך הנולד, רוגע והרגשת אחריות.
כשהתינוק לידך הגוף שלך מפריש אנדרופינים והורמונים שמסייעים לשיכוך הכאבים, להרגשת שמחה וריפוי.
עדות: היתרון של אפס הפרדה
“בלידה הקודמת הקטנה הייתה בתינוקיה, היא הייתה איתי רוב הזמן בחדר ובלילה ביקרתי אותה הרבה פעמים בתינוקיה, הפעם היינו יחד מרגע האשפוז ועד לשחרור הביתה ואני מרגישה שאני מכירה את הילד שלי טוב יותר… הגעתי הביתה יותר בטוחה בעצמי שאני מסוגלת לטפל בו בעצמי, שאני מכירה את ההרגלים שלו.. וזה לדעתי היתרון הגדול של אפס הפרדה”. לילך איפרגן ראובן.
עדויות של אמהות שניסו גם וגם
“בלידה הראשונה לא הייתי מודעת לאפשרות של אפס הפרדה והייתי כל-כך מתוסכלת ומיואשת מהחוסר יכולת לדעת מה קורה. בלידה השניה הייתי באפס הפרדה והכל היה הרבה יותר רגוע, נעים, בלי בכי (שלי ושלו), ולפי הלוז שהתאים לנו!”
“בילד הראשון שמתי בתינוקייה וכל כמה זמן הלכתי לבדוק שהוא לא על הבטן או עם מוצץ שלא שלו. זה התיש אותי, עד שהבאתי אותו אלי וסוף סוף הצלחתי להרדם. בשני בביות חלקי, בשלישי ביות מלא, וברביעי אפס הפרדה וגיליתי שככל שהוא רק איתי ככה אני יותר רגועה. “
עדות של אם לילדה רביעית
“האשפוז היה מהמם ונהנתי מכל רגע. חייבת לציין שזו פעם ראשונה שאני עושה ביות מלא ממש, הייתי ללא מלווה בלילות ועדיין נחתי הכי טוב מכל הלידות שלי. כשאני רגועה ולא דואגת מה קורה עם התינוקת שלי… נהניתי לטפל בה, וזו חוויה פשוט מושלמת. גם בעלי היה מוקסם מכל הדבר הזה והתרגש ממש. התינוקות של שתי השותפות בחדר לא היו כל כך רגועים, אבל זה משהו שלוקחים בחשבון כשאין חדרים פרטיים … ידעתי מראש וזה לא הפריע לי במיוחד”. שיראל פלד.
כשהתינוק נשאר איתך כל הזמן
יש לך ולתינוקך הזדמנויות רבות למגע עור לעור, על יתרונותיו הרבים שהוכחו במחקרים.
לעיתים תוכלי לנוח טוב יותר כשתינוקך יהיה איתך, תוכלי לקרוא על כך כאן.
ביטחון ותחושת מסוגלות
אימהות שיתפו אותנו, שכשהפקידו את תינוקן בתינוקיה, וביקרו אותו מידי פעם, הן פיתחו חוסר ביטחון ביחס ליכולתן לטפל בתינוקן, חוסר ביטחון שהמשיך גם לבית, חלק מהן העידו שלהרגשתן זה היה אחד מהגורמים לדכדוך בהמשך.
הדרכה ותמיכה
את יכולה לקבל הדרכה ומענה על שאלות בטיפול בתינוקך מנשות צוות שזמינות 24 שעות ביממה, כך בעצם תוכלי לנצל את הימים בבית החולים להכרת תינוקך והצרכים שלו, וללמוד איך מספקים אותם. אמהות רבות שיתפו אותנו שהימים האלה של צבירת נסיון נתנו להן ביטחון גם בטיפול בתינוקן בהמשך, לבד בביתן.
הורמונים של רוגע ואהבה
המראה, המגע והריח של התינוק, כמו גם ההנקה, יגרמו לגופך להפריש אוקסיטוצין (הורמון האהבה), שיגרום לך להרגיש רגועה ושמחה יותר, ויסייע להגברת תחושת הרצון לטפל בתינוק.
כשהתינוק לידך הגוף שלך מפריש אנדרופינים והורמונים שמסייעים לשיכוך הכאבים, להרגשת שמחה וריפוי.
עדות: היתרון של אפס הפרדה
“בלידה הקודמת הקטנה הייתה בתינוקיה, היא הייתה איתי רוב הזמן בחדר ובלילה ביקרתי אותה הרבה פעמים בתינוקיה, הפעם היינו יחד מרגע האשפוז ועד לשחרור הביתה ואני מרגישה שאני מכירה את הילד שלי טוב יותר… הגעתי הביתה יותר בטוחה בעצמי שאני מסוגלת לטפל בו בעצמי, שאני מכירה את ההרגלים שלו.. וזה לדעתי היתרון הגדול של אפס הפרדה”. לילך איפרגן ראובן.
עדויות של אמהות שניסו גם וגם
“בלידה הראשונה לא הייתי מודעת לאפשרות של אפס הפרדה והייתי כל-כך מתוסכלת ומיואשת מהחוסר יכולת לדעת מה קורה. בלידה השניה הייתי באפס הפרדה והכל היה הרבה יותר רגוע, נעים, בלי בכי (שלי ושלו), ולפי הלוז שהתאים לנו!”
“בילד הראשון שמתי בתינוקייה וכל כמה זמן הלכתי לבדוק שהוא לא על הבטן או עם מוצץ שלא שלו. זה התיש אותי, עד שהבאתי אותו אלי וסוף סוף הצלחתי להרדם. בשני בביות חלקי, בשלישי ביות מלא, וברביעי אפס הפרדה וגיליתי שככל שהוא רק איתי ככה אני יותר רגועה. “
עדות של אם לילדה רביעית
“האשפוז היה מהמם ונהנתי מכל רגע. חייבת לציין שזו פעם ראשונה שאני עושה ביות מלא ממש, הייתי ללא מלווה בלילות ועדיין נחתי הכי טוב מכל הלידות שלי. כשאני רגועה ולא דואגת מה קורה עם התינוקת שלי… נהניתי לטפל בה, וזו חוויה פשוט מושלמת. גם בעלי היה מוקסם מכל הדבר הזה והתרגש ממש. התינוקות של שתי השותפות בחדר לא היו כל כך רגועים, אבל זה משהו שלוקחים בחשבון כשאין חדרים פרטיים … ידעתי מראש וזה לא הפריע לי במיוחד”. שיראל פלד.
בהרבה בתי-חולים בעולם המערבי מבינים זאת ומתייחסים בהתאם – הרופאים והאחיות, הבדיקות והזריקות, הכל נעשה סביב האמא והתינוק, כשהם יחד, באותה מחלקה. בישראל, על פי רוב המערכת בנויה להפריד בין האמא לתינוק ואז לטפל בהם כפרטים נפרדים, במחלקות נפרדות.
שאלת האחריות
בית החולים לוקח את האחריות לשלום התינוק מידיה של האמא, לעיתים מונע מהם להיות יחד. במקום לאפשר לאמא להתרגל למצב החדש, במקום לאפשר לשניים להיקשר זה לזו ולהכיר אחת את השני, בית-החולים הופך את האמא והתינוק לשני מטופלים נפרדים במוסד גדול מלא באורות פלורוסנט. ההורים עלולים לא להרגיש את האחריות שלהם ליילוד.
מה היולדת צריכה?
בית-החולים טוען שהיולדת “צריכה” מנוחה אחרי הלידה, אלא שהמערכת ההורמונלית, הטבעית, של היולדת, מזרימה לה די אדרנלין כדי להמשיך לטפל במי שעד לפני רגע היה ברחמה. המערכות הטבעיות של התינוק והאם מותאמות אחת לשניה, כבר תשעה חודשים שהן מותאמות, מבחינת שינה וערות, אפילו חום גוף ורמות סוכר, אז כן, הן גם מותאמות לשעות הקרובות מיד אחרי הלידה.
אם אמא ממש נרדמת, לא מרגישה טוב, לא מסוגלת לטפל כרגע בתינוקה או לא רוצה בכך (גם זה קורה וזה נורמלי לגמרי), אז ההורה השני או המלווה נמצאים שם כדי לדאוג לתינוק ולעזור לה.
נקודה למחשבה
בחלק מהמקרים, ברגע שהצוות מטפל בתינוק במקום האמא, גם אם לזמן קצר, נוצרת פגיעה בהחתמה בין התינוק לאמא, בחיווט בינהם ובהפרשות ההורמונליות שלהם. בנוסף, לראות אחות מנוסה מלבישה את התינוק שלך בדקה וחצי בעוד שלך זה לוקח עשר דקות (שבמהלכן הוא גם בוכה) יכול לגרום לכל יולדת תחושת חוסר ביטחון ביכולת שלה לטפל בתינוקה בצורה נאותה. לכן לעיתים מספיקה הפרדה קצרה, וטיפול קצר של הצוות בתינוק במקום האמא, כדי שתגרם פגיעה זמנית בקשר בין האם לתינוק ובתחושת הביטחון של האם ביכולות שלה. בבתי חולים שם מציעים אפס הפרדה לכל היולדות רואים שיולדות שלא נפרדו מתינוקן כלל בשעות הראשונות לאחר הלידה, והן היו המטפלות שלו, פשוט לא רוצות לשים בתינוקיה בהמשך, הן מרגישות המטפלות העיקריות של התינוק שלהן ברמה ההורמונלית. הן מחוברות לתחושת האמהות ולרצון לשמור על התינוק שלהן בעצמן.
ואם אחרי הלידה לא תרגישי טוב?
יש בהחלט מקרים שנשים מרגישות לא כל כך טוב אחרי הלידה, ואז מגיע המקום של המלווים, שחשוב להתארגן עליהם מבעוד מועד. המלווים במקרה כזה יהיו אחראים להשגיח על התינוק לידך, ולקרב אותו אליך פיזית מתי שתרצי.
זו תהיה הדרך הכי טובה לתמוך בך אם תעברי לידה קשה ולא תהיי מסוגלת לטפל בתינוקך לבד.
אמא אחרי לידה צריכה גם לנוח וגם להיות עם הבייבי, שניהם צרכים פיזיולוגיים, שבהחלט יכולים וצריכים להיות מסופקים ביחד.
נקודה למחשבה
בחלק מהמקרים, ברגע שהצוות מטפל בתינוק במקום האמא, גם אם לזמן קצר, נוצרת פגיעה בהחתמה בין התינוק לאמא, בחיווט בינהם ובהפרשות ההורמונליות שלהם. בנוסף, לראות אחות מנוסה מלבישה את התינוק שלך בדקה וחצי בעוד שלך זה לוקח עשר דקות (שבמהלכן הוא גם בוכה) יכול לגרום לכל יולדת תחושת חוסר ביטחון ביכולת שלה לטפל בתינוקה בצורה נאותה. לכן לעיתים מספיקה הפרדה קצרה, וטיפול קצר של הצוות בתינוק במקום האמא, כדי שתגרם פגיעה זמנית בקשר בין האם לתינוק ובתחושת הביטחון של האם ביכולות שלה. בבתי חולים שם מציעים אפס הפרדה לכל היולדות רואים שיולדות שלא נפרדו מתינוקן כלל בשעות הראשונות לאחר הלידה, והן היו המטפלות שלו, פשוט לא רוצות לשים בתינוקיה בהמשך, הן מרגישות המטפלות העיקריות של התינוק שלהן ברמה ההורמונלית. הן מחוברות לתחושת האמהות ולרצון לשמור על התינוק שלהן בעצמן.
ואם אחרי הלידה לא תרגישי טוב?
יש בהחלט מקרים שנשים מרגישות לא כל כך טוב אחרי הלידה, ואז מגיע המקום של המלווים, שחשוב להתארגן עליהם מבעוד מועד. המלווים במקרה כזה יהיו אחראים להשגיח על התינוק לידך, ולקרב אותו אליך פיזית מתי שתרצי. זו תהיה הדרך הכי טובה לתמוך בך אם תעברי לידה קשה ולא תהיי מסוגלת לטפל בתינוקך לבד. אמא אחרי לידה צריכה גם לנוח וגם להיות עם הבייבי, שניהם צרכים פיזיולוגיים, שבהחלט יכולים וצריכים להיות מסופקים ביחד .
עדות - אפקט הנטישה
כותבת לנו אמא שנאלצה להיפרד מהתינוקת שלה בבית החולים:
“אפקט הנטישה מבחינתי אומר שבדיוק כמו אצל בעלי חיים, ברגע שלוקחים מאמא את הגור שלה, או שהיא חושבת שהגור חולה מדי ולא ישרוד, מתחיל לעבוד אצלה המנגנון במוח שמעודד אותה לנטוש את הגור הזה. לא להתייחס אליו. להתעלם ממנו ומהצרכים שלו. במילים אחרות- הכאב הוא כל כך גדול שהדרך היחידה של הנפש להתמודד איתו היא לשכנע את עצמה שהוא לא קיים!!!
אני ממש זוכרת את עצמי, בבית החולים עם התינוקת שלי, 24 שעות אחרי לידה, כשלא נותנים לי להניק או להחזיק אותה… חוץ מהמאבק בצוות הרפואי שיתנו לי אותה, אני נאבקת גם בעצמי…
מצד אחד מתמסרת לצד החייתי שבי שרק רוצה את התינוקת שלי ומוכן לעשות הכל כדי להיות איתה.
אבל- מצד שני, אותו צד אינסטינקטיבי קדום שלא יכל לשאת את המרחק ביננו, את ההתפרקות הטוטאלית מזה שלא יכולה להריח אותה ולהרגיש אותה עלי. הצד הזה גם לגמרי דחק בי לשכוח אותה, לנטוש אותה שמה… אני זוכרת את עצמי, עם כל הידע והבטחון באפס הפרדה, אבל במקביל גם עם חוסר היכולת לשאת את ההפרדה. שומעת את פקודות הנטישה שהמוח שלי מעביר לי כל הזמן: “תקשיבי לאחיות, את באמת צריכה ללכת לישון עכשיו, זה לטובתך ולטובת התינוקת שלך… את אחרי לידה, זה חשוב שתנוחי. אם התינוקת תבכה הן יתקשרו אלייך שתבואי.
אל תדאגי, תשחררי. הרי איך תוכלי להתאושש אם תטפלי בתינוקת שלך? את הרי לא יכולה להיות ערה כל הלילה. תלכי לישון ובבוקר תבואי לקחת אותה.
אין מה לעשות, אלו הנהלים כאן, הורים לא יכולים להשאר בתינוקיה.
הכל נשמע כל כך הגיוני למוח ולגוף שרק רוצים לנוח ולברוח.
ואני נלחמת ונכנעת בו זמנית…. מצב שהוא בלתי אפשרי, בטח אחרי חווית הלידה שעוד לא התחלתי אפילו לעכל…
אז הכי הגיוני זה לנטוש, להעלם, להתעלם.
…ואז אחרי כמה ימים מצפים ממך לחזור הביתה ולהתחיל לתפקד כאמא. לטפל בתינוקת שלך, כאילו לא הופרדתן מעולם.
לאט לאט אני מבינה עד כמה החוויה הזאת יושבת לי בגרון וחונקת אותי, מציפה אותי ברגשות אשמה, כעס עצמי על זה שנטשתי, על זה שבגדתי, בה, בעצמי.
לא רוצה לשתוק יותר. לא רוצה להדחיק יותר. זה כל כך כואב. זה בלתי נסבל. אבל זה מה שהיה. וזה חלק בלתי נפרד מהאמהות שלי.”
לניאדו, 2015, דנה זרקו פרידמן.
עדות - אפקט הנטישה
כותבת לנו אמא שנאלצה בבית החולים להיפרד מהתינוקת שלה:
“אפקט הנטישה מבחינתי אומר שבדיוק כמו אצל בעלי חיים, ברגע שלוקחים מאמא את הגור שלה, או שהיא חושבת שהגור חולה מדי ולא ישרוד, מתחיל לעבוד אצלה המנגנון במוח שמעודד אותה לנטוש את הגור הזה. לא להתייחס אליו. להתעלם ממנו ומהצרכים שלו. במילים אחרות- הכאב הוא כל כך גדול שהדרך היחידה של הנפש להתמודד איתו היא לשכנע את עצמה שהוא לא קיים!!!
אני ממש זוכרת את עצמי, בבית החולים עם התינוקת שלי, 24 שעות אחרי לידה, כשלא נותנים לי להניק או להחזיק אותה… חוץ מהמאבק בצוות הרפואי שיתנו לי אותה, אני נאבקת גם בעצמי…
מצד אחד מתמסרת לצד החייתי שבי שרק רוצה את התינוקת שלי ומוכן לעשות הכל כדי להיות איתה.
אבל- מצד שני, אותו צד אינסטינקטיבי קדום שלא יכל לשאת את המרחק ביננו, את ההתפרקות הטוטאלית מזה שלא יכולה להריח אותה ולהרגיש אותה עלי. הצד הזה גם לגמרי דחק בי לשכוח אותה, לנטוש אותה שמה… אני זוכרת את עצמי, עם כל הידע והבטחון באפס הפרדה, אבל במקביל גם עם חוסר היכולת לשאת את ההפרדה. שומעת את פקודות הנטישה שהמוח שלי מעביר לי כל הזמן: “תקשיבי לאחיות, את באמת צריכה ללכת לישון עכשיו, זה לטובתך ולטובת התינוקת שלך… את אחרי לידה, זה חשוב שתנוחי. אם התינוקת תבכה הן יתקשרו אלייך שתבואי.
אל תדאגי, תשחררי. הרי איך תוכלי להתאושש אם תטפלי בתינוקת שלך? את הרי לא יכולה להיות ערה כל הלילה. תלכי לישון ובבוקר תבואי לקחת אותה. אין מה לעשות, אלו הנהלים כאן, הורים לא יכולים להשאר בתינוקיה.
הכל נשמע כל כך הגיוני למוח ולגוף שרק רוצים לנוח ולברוח.
ואני נלחמת ונכנעת בו זמנית…. מצב שהוא בלתי אפשרי, בטח אחרי חווית הלידה שעוד לא התחלתי אפילו לעכל… אז הכי הגיוני זה לנטוש, להעלם, להתעלם. …ואז אחרי כמה ימים מצפים ממך לחזור הביתה ולהתחיל לתפקד כאמא. לטפל בתינוקת שלך, כאילו לא הופרדתן מעולם.
לאט לאט אני מבינה עד כמה החוויה הזאת יושבת לי בגרון וחונקת אותי, מציפה אותי ברגשות אשמה, כעס עצמי על זה שנטשתי, על זה שבגדתי, בה, בעצמי. לא רוצה לשתוק יותר. לא רוצה להדחיק יותר. זה כל כך כואב. זה בלתי נסבל. אבל זה מה שהיה. וזה חלק בלתי נפרד מהאמהות שלי.” לניאדו, 2015, דנה זרקו פרידמן.
