חבל הטבור

לחתוך או לא לחתוך?

במשך יותר מעשור הנושא של השהית חבל הטבור נחקר בעולם, ובזמן הזה הולכות ונאספות ההוכחות לכדאיות שבהשהיה, כך שהדבר הפך לנורמה רפואית המומלצת ע”י רוב ארגוני הבריאות בעולם

חשוב להבין שברגע שחבל הטבור נחסם עם קליפס, גם אם לא נחתך עדיין, זרימת הדם מפסיקה כאילו הוא נחתך.

ההשפעה על
המערכת החיסונית

כדאי גם לקחת בחשבון, את תאי הגזע שבדם השיליה, אותם תאים ידועים שמשמרים כיום בבנקים לשימור דם טבורי, שמשמשים גם לריפוי סרטן, ובשנים האחרונות נעשים מחקרים על יכולות הריפוי של תאים אלה גם למחלות אחרות.

כל אותם תאי גזע אמורים לעבור מלכתחילה לתינוק עצמו, הם שייכים לו, והם ישפרו את המערכת החיסונית שלו, ויש מחקר שאף טוען שישפיעו על האופן שבו אותו תינוק יזדקן.

שליש מהדם של
העובר נמצא בשילייה

שליש מהדם
של העובר
נמצא בשילייה

כשהתינוק נולד, כשליש מהדם שלו נמצא עדיין בתוך השיליה, אם ממתינים עם חיתוך חבל הטבור הדם זורם מהשיליה חזרה אליו. ההשפעה המיידית בימים הראשונים לאחר הלידה, היא עלייה ברמות ההמוגלובין (ברזל) של התינוק, אך ההשפעה החשובה ביותר היא הפחתת הסיכון לאנמיה בחצי שנה הראשונה לחיים.

במידה ותרצי לתרום או לשמר דם טבורי, ניתן בחלק מבתי החולים להשהות את חבל הטבור לזמן מסוים ולאחר מכן לאסוף דם טבורי. בררי מול בתי החולים, ושאלי גם אם ניתן לאסוף את הדם ישירות מהשיליה לאחר יציאתה ולא מחבל הטבור.

ארגון הרופאים האמריקאיים וארגון הרופאים הגניקלוגיים האמריקאיים הצהירו כי מומלץ להשהות את חיתוך חבל הטבור לתינוקות בריאים

אין הסכמה בין ארגוני הבריאות העולמיים השונים בדבר הזמן המומלץ להשהית חבל הטבור, למידע נוסף
קראו כאן.

30 שניות

עד 5 דקות

tabur_clock

ד”ר אלן גרין, רופא ילדים, חוקר מיקרוביום, חוקר תזונה ובין היתר מייסד ארגון לקידום השהית חבל הטבור.

בישראל רוב המיילדות משהות את חבל הטבור. בחלק מבתי החולים יש עדיין מגבלת זמן של דקה. לעיתים בגלל הלחץ מזרזים את החיתוך. עדיין חשוב להשאר בפוקוס ברגעים האלה, ולשים לב שלא שמים לך קליפס לפני שאת רוצה בכך.
חשוב לדעת – אם התינוק לא מרגיש טוב ונדרש לטיפול רפואי, הנוהג בישראל הוא לחתוך את חבל הטבור מייד.

פגים הכי מרוויחים
מהשהית החיתוך

מעצם היוולדם מוקדם, פגים חשופים לסיכונים מסוימים בתחילת דרכם בעולם כגון דימום תוך מוחי, דלקת המעי ומוות חלילה. נמצא כי עבור פגים שחבל טבורם הושהה הסיכונים הופחתו, הם נדרשו לפחות עירויי דם ונהנו מהתייצבות מוקדמת של לחץ הדם, המוגלובין יותר גבוה ומתן יותר שתן.

מרבית הפגים נולדים בניתוח קיסרי שכיום, ברוב בתי החולים בעולם, לא מאפשר השהיה של חבל הטבור מעבר ל30-40 שניות. הפתרון שעדיין נמצא בעיצומי מחקרו הינו חליבת חבל הטבור. החליבה נמצאה כמשפרת מדדים ומפחיתה סיכונים וניתן להשתמש בה במקרה והשהיה של מספר דקות איננה מתאפשרת. המלצה זו כוללת כמובן גם את כלל התינוקות שנולדו בניתוח קיסרי. נוהל AAP משנת 2016 הדגיש את חשיבות המשך מחקר החליבה. עם זאת בנובמבר 2019 יצאו מחקרים המראים דיס המלצה לחליבת חבל טבור עבור פגים.

צריך כמובן לקחת בחשבון, שפעמים רבות בלידת פג, הפג דורש טיפול רפואי מיידי, ולכן לא ניתן להשהות חבל טבור כלל.

אז למה בישראל עדיין לפעמים ממהרים לחתוך? או מגבילים לדקה?

כמו שכתבנו, שהחל משנת 2018 חל שיפור מדהים בתחום ויש יותר ויותר עדויות על מילדות שמשהות את חבל הטבור, ואף על בתי החולים שזה הנוהל הרשמי שלהם.

במשך שנים רבות הפרקטיקה של החיתוך נבעה מתוך אמונה שההשהיה גורמת לבעיות שונות כגון – דימום מוגבר לאמא, עודף כדוריות דם אדומות (פוליציטמיה), נשימה מהירה מדי וצהבת ברמה של טיפול באור.

כל זאת בנוסף לגישה הכללית של עשייה בלידה וייעול וזירוז הלידה והיולדת – הגישה ש”צריך” ליילד את היולדת, ו”צריך ליילד” את השיליה “ולרוב צריך להתערב” ולבצע ולא להמתין ולתת לתהליך הטבעי להתרחש, גישה שנובעת כמובן גם מהעומס על המערכת, ממחסור בחדרי לידה פנויים ובתקנים למיילדות.

עד היום, כל המחקרים שללו את הסיכון לבעיות השונות שהוזכרו, פרט לנושא הצהבת – אף שבמספר מחקרים קטנים כל אחד על כמה עשרות תינוקות לא נמצא קשר בין השהית חבל טבור לטיפול באור, בסקירת מחקרים גדולה על אלפי תינוקות כן נמצא קשר כזה, ובכל זאת ההמלצה הרווחת היא להשהות את חיתוך חבל הטבור הן משום שמשקלם של היתרונות שבכך גובר על הסיכון לחלות בצהבת שנדרשת לטיפול באור והן משום שכיום בצהבת ניתן לטפל, ואין לה השלכות עתידיות.

פגים הכי מרוויחים
מהשהית החיתוך

מעצם היוולדם מוקדם, פגים חשופים לסיכונים מסוימים בתחילת דרכם בעולם כגון דימום תוך מוחי, דלקת המעי ומוות חלילה. נמצא כי עבור פגים שחבל טבורם הושהה הסיכונים הופחתו, הם נדרשו לפחות עירויי דם ונהנו מהתייצבות מוקדמת של לחץ הדם, המוגלובין יותר גבוה ומתן יותר שתן.

מרבית הפגים נולדים בניתוח קיסרי שכיום, ברוב בתי החולים בעולם, לא מאפשר השהיה של חבל הטבור מעבר ל30-40 שניות. הפתרון שעדיין נמצא בעיצומי מחקרו הינו חליבת חבל הטבור. החליבה נמצאה כמשפרת מדדים ומפחיתה סיכונים וניתן להשתמש בה במקרה והשהיה של מספר דקות איננה מתאפשרת. המלצה זו כוללת כמובן גם את כלל התינוקות שנולדו בניתוח קיסרי. נוהל AAP משנת 2016 הדגיש את חשיבות המשך מחקר החליבה. עם זאת בנובמבר 2019 יצאו מחקרים המראים דיס המלצה לחליבת חבל טבור עבור פגים.

צריך כמובן לקחת בחשבון, שפעמים רבות בלידת פג, הפג דורש טיפול רפואי מיידי, ולכן לא ניתן להשהות חבל טבור כלל.

אז למה בישראל עדיין לפעמים ממהרים לחתוך? או מגבילים לדקה?

כמו שכתבנו, שהחל משנת 2018 חל שיפור מדהים בתחום ויש יותר ויותר עדויות על מילדות שמשהות את חבל הטבור, ואף על בתי החולים שזה הנוהל הרשמי שלהם.

במשך שנים רבות הפרקטיקה של החיתוך נבעה מתוך אמונה שההשהיה גורמת לבעיות שונות כגון – דימום מוגבר לאמא, עודף כדוריות דם אדומות (פוליציטמיה), נשימה מהירה מדי וצהבת ברמה של טיפול באור.

כל זאת בנוסף לגישה הכללית של עשייה בלידה וייעול וזירוז הלידה והיולדת – הגישה ש”צריך” ליילד את היולדת, ו”צריך ליילד” את השיליה “ולרוב צריך להתערב” ולבצע ולא להמתין ולתת לתהליך הטבעי להתרחש, גישה שנובעת כמובן גם מהעומס על המערכת, ממחסור בחדרי לידה פנויים ובתקנים למיילדות.

עד היום, כל המחקרים שללו את הסיכון לבעיות השונות שהוזכרו, פרט לנושא הצהבת – אף שבמספר מחקרים קטנים כל אחד על כמה עשרות תינוקות לא נמצא קשר בין השהית חבל טבור לטיפול באור, בסקירת מחקרים גדולה על אלפי תינוקות כן נמצא קשר כזה, ובכל זאת ההמלצה הרווחת היא להשהות את חיתוך חבל הטבור הן משום שמשקלם של היתרונות שבכך גובר על הסיכון לחלות בצהבת שנדרשת לטיפול באור והן משום שכיום בצהבת ניתן לטפל, ואין לה השלכות עתידיות.