אנחנו כותבות מנסיון. אנחנו הופרדנו כשלא ידענו כלום כך שאנו מכירות את רגשות האשמה, אבל זה לא אומר שאנחנו אמהות לא טובות, בעיננו אין קשר בין העובדה שנפרדת לבין סוג האם שאת.

הבטן מתהפכת לנו עם כל פוסט שבו אנחנו קוראות אמא שכותבת על תחושת כשלון, עם כל כאב של הפרדה שאנחנו קוראות, עם כל שיפוט שאנחנו רואות שמעבירים אמהות על בחירות אחרות, על “אי עמידה” באידיאלים של מישהו…

שולחות חיבוק לכל מי שנפרדה וכואב לה ומאחלות לכולנו שתמיד הדברים יקרו כמו שאנחנו חולמות, וכשלא – שנדע לעבור הלאה.